מבוא: הספר הזה מנסה להדגים את השפעת תורת הקוונטים על אופן חשיבתנו (החשיבה הקוונטית). בניתוח אופן חשיבה זה אנו מוצאים שתי צורות חשיבה ומדגימים זאת בשתי בעיות: האחת מהו האני והשנייה מהי התודעה. בסיכום זה יש גם תזכורת מהי תורת הקוונטים באפיון הפיזיקלי שלה ביחס למבנה החומר.
בתורת הקוונטים קיימות שאלות גדולות, כגון: ממה עשוי החומר, מה תמונת העולם סביבנו ואיך אפשר לחקור את האטום, ואילו אני מעוניין להתרכז בחשיבה הקוונטית, שבה יש מקום לשאלה, מה ומי הוא האני? מה שמושך את תשומת ליבי היא השאלה- האם בכלל יש משהו כמו אני– או שמא יש אני רבים בזמנים שונים, שתלויים בגרסאות שונות ובזמנים שונים. אביא דוגמא לחשיבה קוונטית: אם אתה נמצא בטיפול פסיכולוגי, המביא לתשומת ליבך את המרכיב החשוב לדעתו באישיותך, במי שאתה, עצם התערבותו המקצועית והבחנתו כבר משנה את מי שהוא חוקר ויוצרת אני שונה. יש מיליארדי גרסאות של עצמנו בזמנים שונים, והשאלה היא, מי מהן היא האני עצמו. הבחירות שאנו עושים בחיים כל פעם מחדש בפרק זמן נתון- הן באחריותנו, אך בעת שבריר שנייה חולפת אפשר לקבל תשובות שונות – ראה תורת הקוונטים.
אני חוזר לתורת הקוונטים הקלסית- על פי בוהר (אבי תורת הקוונטים), בעיית הצפייה (המשנה במערכת האטום בכל רגע נתון את מיקום האלקטרון ואת רמת האנרגיה שלו) תקפה ביקום במערכות קטנות כאלה, אך חוקי הפיזיקה התקפים במערכות גדולות ביקום הם שונים. נשאלת השאלה, איך מבדילים בין השניים (הקטנים והגדולים) ומשום שהגדול מורכב מצברים קטנים, אין להבחנה של בוהר שום ממש. כל חומר בעולם מורכב מאטומים שבהם שולטים החוקים הקוונטים ובעיית הצפייה בהם ואי הוודאות של התנהגותם מוגדרת דרך תיאוריה זו.
נשאלת השאלה מהי תודעה? ברור לגמרי שזהו עניין סובייקטיבי, למדע אין את הכלים לחקור את התודעה באופן ישיר. אך אנו יודעים שהיא קיימת ולכולנו יש אותה. גם אם אין באוצר המילים המדעי די כדי להסביר מהי תודעה, קיים הצורך להגדיל את רשימת המילים כדי להסביר זאת. אולי אנו צריכים להניח שהיא משהו מסוג חדש ביקום, ואנו צריכים לראות את מקומה והתאמתה לפיזיקה שלנו. נשאלת השאלה האם התודעה היא מקור המודעות האנושית, האם היא קיימת בנפרד מהגוף, האם היא יכולה להישאר אחרי שהגוף הפיזי שלנו יתפוגג. אולי בעצם זאת הנשמה שלנו. בצפייה על עצם מסוים– מתי התודעה נכנסת לפעולה- אחרי העין, אחרי עצבי הראייה, אחרי פעילות מוחית???
תורת הקוונטים טוענת שהאלקטרון מתנהג כאילו הוא מסתחרר בשני כיוונים מנוגדים בו זמנית, והוא נמצא בכמה מקומות בו זמנית, אך לדעת גוסנואמי, החלקיקים האלונמצאים בעולם הפוטנציאל הכולל הרבה תצפיות אפשריות ואין החלקיקים האלו עושים זאת בעולם אמיתי. האלקטרון אינו קיים לפני שהוא נצפה, לפני שאנו רואים את העולם סביבנו. אנו גורמים רק לאפשרות (תוצאה) אחת להמשיך מתוך עולם הפוטנציאלי לתוך עולם אמיתי שהוא עולם התצפית. אנו נשארים עם עולם שהתפצל לשני מישורי קיום- מישור ראשון, עולם התודעה הפוטנציאלי שבו יש רק תוצאות פוטנציאליות. מישור שני, הוא עולם תודעת התצפיות, בו קיימים דברים במקום אחד או עושים דבר אחד.
מהי תודעה קולקטיבית? רק תודעה המשותפת לכל בני האדם יכולה לעבור בין שני מישורי הקיום- מישור שאנו יכולים לצפות בו, ומישור אחר שכולל רק את התוצאות הפוטנציאליות של הציפיות שלנו, תודעה זו הינה משותפת לכל בני האדם.
לסיכום: אנו חיים בשני מישורי קיום- האחד שאנו יכולים לצפות בו ובמישור האחר שכולל רק את התוצאות הפוטנציאליות של התצפיות שלנו. שני מרכיבים אלו של התודעה, זו תודעה מאוחדת המשותפת לכל בני האדם. לאור הבנתנו את המבנה הכפול של תודעתנו, נחזור לשאלה מהו האני שלי? ואולי לאחר זאת נשאל מהי תמונת העולם סביבנו- או מאיזה חומר הוא בנוי. אני מחליט שזהו האני ועל כך אני מדווח לפסיכולוג שלי (אם יש כזה) ומציע לו שאם הוא מוכן לקבל שזהו האני– נעבוד ביחד להתגבר על הבעיות האקוטיות שלי. אם נבחר בתצפית הפוטנציאלית של מי שאני– היום זה זה, מחר אני אחר, ויש לי אפשרויות שונות ומגוונות להיות מי שאני, זאת הגישה של התודעה הפוטנציאלית. תמונת העולם שלנו מדגישה כי יש עולם אובייקטיבי הקיים מחוץ לנו בלי קשר לתודעתנו – ועל כך ישנן הוכחות מדעיות. העולם האובייקטיבי בנוי מחומר הבנוי מאטומים ואלקטרונים, המצויים בו זמנית בהרבה מקומות ואת הרמה הקוונטית שלהם אפשר לקבוע רק באופן סטטיסטי. כל תצפית שבודקת את מבנה החומר משנה את הרמה הקוונטית של המבנה האטומי של החומר. מדובר בשני אופני ההכרה שלנו: התודעה הפוטנציאלית שמשמעותה היא שהעולם סביבנו תלוי בהבחנתנו. התודעה הנראית לעין מדברת על עולם אובייקטיבי שאיננו תלוי בהבחנתנו.
הגהה: אהרוני אמיתי