במאמר רגיש ויפה מתאר אלון עידן מדוע אנו מפחדים להיפרד מהטראומה של ה-7 באוקטובר.
אני דווקא רוצה להתייחס להיבט הפוליטי מדיני וזה הקשור בסוף המלחמה הארורה שאינה נגמרת ברצועת עזה ובזאת הנמשכת בצפון. שוב מונח לפנינו הסדר של נורמליזציה כלל אזורי (אני נמנע מלהשתמש במילה הנלוזה "שלום"), שבו כל השרים של מדינות אירופה, הממשל האמריקאי וכל מדינות ערב המתונות תומכות . הסדר זה יכלול (סוף סוף) הסדר עם הרשות הפלסטינית, יביא לשיקום הרצועה ולהסדר בגבול הצפון. אך ממשלתנו מעדיפה לתדלק את רגשות הנקם שלנו ולהביא רק לפתרונות של כוח צבאי במקום לנסות ולחפש פתרון של נורמליזציה בהסכמה אזורית ובינלאומית.
כמה שהטיפול האישי – הנחוץ מאוד בטראומה של אותו התאריך האלים והרצחני יהיה יעיל – יש לטפל פוליטית ומדיניות בטראומה הלאומית של כולנו. עכשיו בצומת היסטורית זו יש הזדמנות לצאת מהמעגל החוזר על עצמו כל כמה שנים, בהסכם כולל
של הפסקת המלחמה והסדר ברצועה.