בעקבות מאמרה של סמאח סלאימה (חברת הכפר ואחת אלסלאם – נווה שלום) שהתפרסם באתר "שיחה מקומית" על הסרט "אין ארץ אחרת" בתאריך 5.3.25.
אני ממליץ לקרוא את המאמר, ולא אחזור על כולו כאן.
ברצוני רק להבליט כמה מוטיבים הכתובים בו, ואשר בימים אלו כה קשה להתמיד ולהחזיק בהם.
בראש וראשונה השותפות של שני היוצרים הפלסטיני והיהודי, והעימות עם התוקפים של הסרט, הכוללים יהודים מקרב הימין והמיינסטרים הישראלי המעוניינים בהמשך הכיבוש או לכל הפחות בהתעלמות ממנו, אך גם מתקפה מקרב אנשי שמאל רדיקלי, ומקרב המחנה הפלסטיני שאינו מוכן לכל פשרה.
המניעים למתקפה מצד הימין והמיינסטרים הישראלי על הסרט ברורים, אך סמאח מיטבה לחשוף גם את הטהרנות הריקה של המבקרים משמאל. הרוצים לצורך הצדקת עמדותיהם להתעלם מקיומם של יהודים ויהודיות ישראלים שלא רק שאינם לוקחים חלק פעיל בדיכוי הפלסטינים אלא באים לחזק ולתמוך בפלסטינים אל מול האכזריות של השלטון הצבאי הישראלי בגדה, וכמובן אל מול המתנחלים האלימים הפועלים בעידוד ובגיבוי הממשלה.
ניתוקם של טהרני המקלדת נחשף במלוא עוזו בכך שאם היו טורחים כפי שסמאח עשתה להעניק באמת מקום וקול למדוכאים ולמנושלים החיים במספאר יטא, היו מגלים שהם תומכים ומברכים ומודים על הסרט, ועל כלל פעילות השטח של אקטיביסטים.ות יהודים, פלסטינים ובינלאומיים נגד הגירוש והנישול.
בימים אלו שהאלימות והרצח, הנקמה והגזענות בין שני העמים גואה – קול של פיוס ושותפות בין העמים נחוץ מאין כמוהו. המסר של הסרט הוא שקול זה יכול להימצא במאבק משותף פלסטיני-יהודי לא אלים נגד הכיבוש. והמסר העולה לפי דעתי מכתיבתה של סמאח הוא שכפי שאין לקבל את הביקורת של תומכי הכיבוש כלפי הסרט, גם אין לקבל את הטהרנות של השמאל הרדיקלי או את הביקורת של שומרי הטוהר הלאומי הפלסטיני המנסים במסווה אידאולוגי להעלים את האופציה של עתיד המבוסס על שותפות שוויונית בין פלסטינים ליהודים.
לסיום אני מוסיף הצעה לבני העם שלי, גם אלו שבטוחים בנחיצות שלטוננו בשטחים ולו רק מנימוקי "ביטחון", לכו וראו את הסרט הזה ולא תוכלו לומר; לא ידענו. הסרט חושף באופן כנה וברור את המחיר הכבד והנורא שמשלמים הפלסטיניים תחת הכיבוש המאמלל את חייהם. והוא מציב בפנינו ברור את העובדה כי אנו בהסכמתנו (ולו בשתיקה) להמשך הכיבוש נותנים יד להנצחת הסכסוך לדורות הבאים, ולוקחים חלק בעוול מוסרי בלתי נסבל הנמשך עשרות שנים.