הספד זה נכתב לזכרו של חברינו היקר, אנואר דאוד, אשר הלך לעולמו ביום 20.8.2024. אנואר היה מוותיקי נווה שלום ודמות מרכזית שהשפיעה רבות על אופיו של הכפר. לאורך שנים רבות ניהל את בית הספר היסודי הדו-לאומי והשאיר חותם עמוק בליבם של הילדים.
יהי זכרו ברוך.
ספטמבר 2024
אנואר הוא אחד מהאנשים המרכזיים והמשמעותיים ביותר, בתוך קבוצה קטנה אשר חיה, פעלה ועבדה יחדיו, מתחילת הדרך של נווה שלום וואחת אלסאלם. קבוצה אשר הפכה למציאות את חזון הכפר המשותף לפלסטינים ויהודים.
תרומתו לאורך השנים לקיומו והתפתחותו של הבי"ס היסודי בנווה שלום, בי"ס דו-לאומי – יהודי ערבי לילדי הכפר והסביבה, היא בלתי נשכחת ולא תסולא בפז. הן בעיצוב התשתית החינוכית והן בניהול והוראה. אנואר היה מודל למנהיגות חינוכית, מורה ומנהל המתווה דרך מתוך דוגמא אישית לצוות המורים והמורות, לתלמידיו ותלמידותיו. הוא הוביל את ביה"ס תוך התגברות על קשיים חינוכיים, פדגוגיים וכלכליים, ויש לו מניות ייסוד בכך שעלה בכוחה של הקהילה שלנו להפוך את ביה"ס היסודי למוסד חינוכי יציב, חזק ומוביל.
שותפיו לעבודתו החינוכית סיפרו כי למרות שתמיד היו סביבו אנשים מרקעים מגוונים והשקפות שונות, אנואר שאף להגיע להסכמות והבנות, ובכך ייחודו. גם בחילוקי הדעות המורכבים בעבר בכפר ועד היום במאבק הדמים הנורא הממשיך בין שני העמים, הביע את עמדותיו בדרכו, עפ"י ערכי השוויון והשלום ונמנע בכל דרך מגזענות ולאומנות. יכולות אלו נבעו הן מערכיו, הן מאופיו, והן מניסיונו הרב בפעילויות הפוליטיות מאז שהיה איש צעיר.
מפגשינו לא היו תכופים ואולם כאשר קרו, כל מפגש היה מתחיל עם חיוך מיוחד, עם ההרגשה הקבועה שיש חוט נסתר שמקשר בנינו, חוט של שותפות עוד מתחילת הדרך, עת שהיינו משפחתם המאמצת של אנואר וניהאיה בהגעתם לכפר.
אנו מביטים בהערכה עמוקה על המשפחה הנהדרת שלו, ילדיו וניהאיה בת זוגו, המסירות והדאגה בכל תקופת מחלתו, היכולת להכיל את הכאב והקושי בהתמודדות, לא לוותר לרגע ולחפש שוב ושוב כל טיפול ואפשרות לריפוי והקלה.
אנואר היה איש גדול תרתי משמע, לא רק בגופו אלא גם באישיותו, ביכולותיו ובכישוריו. הוא יחסר מאוד, לנו באופן אישי ולכפר כולו. עם לכתו הוא משאיר אחריו חלל שיהיה בלתי ניתן למלאו.
אילן ותמר פריש