לא רק לעשות מדיטציה בבוקר בבניין עזריאלי בתל אביב, ואחר כך לנסוע באוטו חשמלי לחברת ההייטק שלי ברחוב דיזינגוף, לצעוק על העובדים המאחרים לעבודה , לפטר שניים מהם במקום, להוריד מייד שכרם של שניים נוספים, להוציא לחופשה ללא הגבלה של שניים נוספים, לפטר את עובדת הניקיון , למכור לחברה אחרת את המוצר שלי במחיר מופקע, לרמות את המתחרים של חברתינו בנתונים שקריים ביחס לנתוני המוצר של חברתינו ולעלות את המחיר המופקע של מה שאנו מייצרים. לחזור לבייתי ולמשפחתי במגדלים האחרונים שנבנו ברחבי העיר.
לפני חזרתי הביתה אני נכנס לקניות – לקנות נעלים חדשות של ורסצה, את הבגדים החדשים של נייקי, כי שלי קניתי רק בשבוע הקודם והם כבר בלתי אופנתיים. את הפורשה שלי דגם הספורט שקניתי לפני חצי שנה , העברתי לאשתי ואני קונה מחר את הדגם האחרון שלהם – ספורט חשמלי. בסוף שבוע אני מעביר סדנא של צמחי מרפא וניקוי רעלים, בשלווה בחיים בטבע, הסתפקות במועט והליכה בסנדלים וכותונת כבשים במדבר באוהל.
חלומי תמיד יהיה – כמובן לא כרגע – לעבור למקדש בודהיסטי, למכור את ביתי וכל רכושי, להפרד ממשפחתי, ללבוש גלימה דקה וסנדלים ולעשות כל היום מדיטציה ולקבץ נדבות כדי שתהיה לי אפשרות לקנות מרק צח, ולחזור לישון על קרש במנזר בהריי ההנדים.