עודד ליפשיץ ז"ל היה איש יקר ומיוחד, הכרתי אותו והערכתי אותו מאוד, ולכן גם הקדשתי את גינת הקקטוסים בביתי לזכרו (ראו תצלום מצורף למטה). מאבקיו החשובים פרוסים ומפורטים בספר "עד קצה הגבול" שיצא לאחרונה, ומכיל את כתביו, מאמריו ומחשבותיו.
פגשתי את עודד בתחילת שנות ה-70 כשהייתי חלק מהגרעין שהקים את קיבוץ כרם שלום ועודד היה מדריכנו, והיה שונה בכך שלא ניסה לכפות עלינו את עמדותיו השמרניות של הקיבוץ הארצי. ביוזמתו ובהובלתו ניסינו לעצור את הבולדוזרים של אריק שרון, שהיו "מפלסי הדרך" לתחילת ההתנחלויות בעזה ולגירוש הבדואים בפתחת רפיח. כבר אז בתחילת שנות ה-70 עודד הרחיק ראות, וחזה שמדיניות אכזרית ולא מוסרית זו של נישול והתנחלות, תוביל לטרגדיה של העמקת הסכסוך ולעוד שפיכות דמים. עודד לא חדל מלהיאבק כדי לשנות מדיניות זו, אך בטבח ה-7 באוקטובר הטרגדיה ממנה הזהיר עלתה בחייו כשנחטף ע"י החמאס ונרצח בשבי.
בספר מוזכרים מאבקיו המרשימים ופורצי הדרך של עודד נגד הממשל הצבאי, גזל האדמות סביב יום האדמה, הגזענות היהודית כלפי האזרחים הפלסטינים של ישראל, מקרה איקרית ובירעם ועוד ועוד.
עודד מתאר היטב בזמן אמת את העוולות שנעשות, ואת השלכותיהן האסוניות ודורש ונאבק למען מדיניות אחרת, מוסרית יותר, שתיצור עתיד טוב יותר לכל יושבי הארץ הזו. עם זאת אני מוצא בספר גם נקודת עיוורון שאולי הייתה אופיינת לכלל השמאל היהודי הציוני לפחות עד לשנים האחרונות. נקודה זו היא העדר התייחסות לנכבה הפלסטינית ב-1948.
ההתרחשויות במהלך הנכבה של גירוש מאות אלפי פלסטינים משטח המדינה, הריסת כפרים פלסטיניים באופן מסיבי והשתלטות יהודית כמעט על כל האדמות הפלסטיניות בתוך שטח ישראל הן מבחינת הפלסטינים לב הסכסוך, לפחות לא פחות מהכיבוש שהחל ב-1967. הכרחי בעיניי שאנשים כמו עודד שחותרים באופן כנה להבנה ופשרה בין העמים ויחס שוויוני לפלסטינים, יכירו בעוול שנגרם לפלסטינים בנכבה, ובאחריותה של ישראל לעוול זה. ואף בצורך למצוא הסדרים מוסכמים שיובילו לפתרון בעיית הפליטים שנוצרה בעקבות הנכבה.
ייתכן שאם הייתה לי אפשרות לשוחח על-כך עם עודד הוא היה מסכים עם הערתי זו, ומוסיף מאמרים נוספים על השקפתו בעניין הנכבה. לצערי הרב שיחה כזו כבר לא תתקיים, ועודד לעולם לא יכתוב מאמרים שוב. לכן רק נותר לי לסיים במילים "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא". ואולי אם היו בקרבנו יותר אנשים כמו עודד הייתה המציאות בארץ הזו פחות אכזרית וטרגית.
תודה מקרב לב לעורך הספר; רוביק רוזנטל, ולמערכת, על ספר עשיר ומרשים שעושה צדק עם דמותו של עודד.
״עד קצה הגבול״ (2025)
בעריכת רוביק רוזנטל – הוצאת הקיבוץ המאוחד , הוצאת יד יערי
