בבוקר עושה מדיטציה במגדלי עזריאלי בתל אביב, ואחר כך נוסע ברכב החשמלי לחברת ההייטק בבעלותי ברחוב דיזנגוף. שם צועק על העובדים המאחרים, מפטר שניים במקום, מוריד את שכרם של אחרים, שולח עוד כמה לחופשה "ללא הגבלה", ומפטר גם את עובדת הניקיון. אחר כך אני מוכר את המוצר שלנו לחברה אחרת במחיר מופקע, מרמה את המתחרים בנתונים שקריים, ומעלה שוב את המחיר של מה שאנחנו מייצרים.
בערב אני חוזר למשפחתי במגדלי היוקרה החדשים בעיר. בדרך אני נכנס לקניות – נעליים חדשות של ורסצ'ה, בגדים של נייקי (כי מה שקניתי בשבוע שעבר כבר לא אופנתי), ולמחרת אני מתכנן לקנות את דגם הספורט החשמלי החדש של פורשה, אחרי שהעברתי את הרכב הקודם לאשתי.
בסופי שבוע אני מעביר סדנאות "טבעיות" – צמחי מרפא, ניקוי רעלים, הסתפקות במועט, הליכה בסנדלים וכותונת כבשים במדבר, באוהל.
אבל חלומי האמיתי – הוא לעבור למקדש בודהיסטי. למכור את ביתי וכל רכושי, להיפרד ממשפחתי, ללבוש גלימה דקה וסנדלים, לעשות מדיטציה כל היום, לקבץ נדבות כדי לקנות מרק צח, ולחזור לישון על קרש במנזר בהרי ההימלאיה.
אבל חלום זה איננו דחוף במיוחד