(עבודת סיום של תלמידי מכון מנדל בהוצאת "מגנס")
הספר משך את תשומת ליבי בהיותו דן ומתייחס לחקר האמפטיה, אשר גם נוגע לחיי בישוב היהודי ערבי נווה שלום ועל כך אדון בסיום המאמר.
בפתיחת הספר מתקיים דיון באנדרטת הנעליים על גדות הדנובה בהונגריה. אנדרטה לזכר הוצאת היהודים להורג ע"י " צלב החץ הפשיסטי ההונגרי" והשלחתם לנהר. האמפטיה של המסתכל יכולה להיות מדידה לשיפוט של השפעתה והצלחתה להחיות את הזיכרון של המעשה שנעשה בין השנים 1944-1945. מחקר מקורי זה מתאר את הלא יאומן- אמפטיה ככלי לחקר ההיסטוריה וחקר סוציולוגי של חברות אנושיות שונות ומגוונות הקיימות ואלה שאינן עוד ואנו עדיין רוצים להבינם ולעמוד על טיבם.
האמפטיה מתייחסת לתפיסות ורגשות של הזולת ולהבנתם. הראשון שהתייחס כבר במאה ה-19 לרלבנטיות של האמפטיה למדעי החברה והרוח היה החוקר וילהלם דילתיי, הוא טען כי חוקר היסטורי צריך להתייחס לתופעות אנושיות בחקר האדם מבפנים.
האמפטיה היא מושג מורכב עם אין ספור הגדרות. יש צורך להבדיל בין המושג אמפטיה למושג סימפטיה. האמפטיה עומדת בבסיס המודעות לרגשות ולצורכי האחר, להבדיל מסימפטיה וחמלה המביאות לערנות למצבו של הזולת. אמפטיה לסבלו של הזולת מביאה לשיתוף רגשות עם הסובל ולכן היא קשורה לסולידריות והזדהות חברתית. ישנם חוקרים רבים המגדירים אמפטיה באופנים שונים- אך רוב ההגדרות הם סביב ההיבט הקוגניטיבי או הרגשי- הקוגניטיבי מתייחס ליכולת לזהות ולהבין את המתרחש בליבו ובנפשו של האחר ולאמץ את נקודת מבטו, ואילו ההיבט הרגשי מתייחס להשתתפות עם רגשות האחר. היכולת ליצור אינטראקציה עם צרכיו ומשימותיו הופכת את היכולת של אותה אמפטיה לכלי חשוב בתפקידים חברתיים של האדם ומאפשרת לו הזדהות עם הזולת. לעומת הסימפטיה שמבטאת תחושת אהדה לאחר, האמפטיה מבטאת פעולה רגשית אינטנסיבית וקרובה הרבה יותר לזולת. בנוסף, חשובה ההבחנה בין אמפטיה להזדהות שהיא התמזגות מלאה של האינדיבידואל המזדהה עם מושא הזדהותו. האמפטיה שומרת על ריחוק והזדהות בשעה שהאני שחש אמפטיה שומר על ייחודו הסובייקטיבי. מחקרים בתינוקות בשנים הראשונות לגידולם מראים שאנו משתתפים ברגשותיהם ובתנועותיהם באופן אמפטי עוד לפני התפתחות השפה משום שאמפטיה היא תופעה טבעית. ישנם הבדלים של אמפטיה בין המוכר והקרוב לבין השונה והמרוחק יותר. מחקרים בין קבוצת הפנים שלנו לעומת בני קבוצות אחרות מראים שינויים באמפטיה בחלוקה הזאת. האמפטיה היא סלקטיבית ביחס למצבי קונפליקט אישיים ופוליטיים, ואפשר לשאול באילו מצבים היסטוריים או לאומיים היא אפשרית ובאילו מצבי קונפליקט אישיים או לאומיים היא לא אפשרית.
בספר זה מראים החוקרים השותפים איך מתפתח הקושי הזה מהילדות המוקדמת וכן איך משרתת האמפטיה מחקרים היסטוריים. הפסיכולוג פול בלום טען שאמפטיה היא יועצת גרועה בקביעת מדיניות רציונלית ומוסרית. חשוב לציין כי במשטרים רצחניים ובלתי דמוקרטים מתבצעים בהשפעת האמפטיה פשעים. במשטר הקפיטליסטי המפותח אפשר להשתמש באמפטיה לעידוד מכירות, אנו רואים זאת רבות. וכאן באה ליד ביטוי התייחסותי בהקשר מושג אמפטיה ביחס לחיי בישוב היהודי ערבי. אותי מעניין איך בישוב שלנו אפשר להשתמש ביכולת זו להבנה של שני העמים ולהגדלת אותה ההבנה בעזרת האמפטיה. לדוגמא, חג העצמאות שלנו היהודים שהוא יום הנכבה לפלסטיניים. אנו ניצחנו במלחמת 48 וזכינו במדינה, הפלסטינים איבדו את מדינתם, חלק גדול מהם גורש משטח המדינה והרבה מכפריהם נהרסו והם נהפכו למיעוט בעל זכויות פחותות בתוך מדינה יהודית. האם אנו היהודים החיים בנווה שלום יכולים להבין רגשות והתייחסות של הפלסטינים החיים איתנו, לנסות ולהבינם באופן פנימי ולחוש את כאבם ביחס למציאות הזו גם מבלי לוותר על מה שמאפיין ומייחד אותנו היהודים פה. האם הפלסטינים החיים איתנו יכולים להיות אמפטיים למה שעברנו כעם בשואה, תחת שלטון הנאצי וגורלנו בין העמים כמיעוט בהיסטוריה. האם אפשרי לפתח, ללמד ולשכלל את הכושר ההדדי של האמפטיה בין הצדדים בשותפות הזו.