אני חוזר אל הפוליס היוונית: אושרו הפרטי של האזרח קשור, תלוי ונובע מכך שהפוליס שבה הוא חי מתנהלת ביושר, בהגינות, במוסריות, שוחרת שלום, דמוקרטית ובלתי אלימה, ומקפידה על שוויון בין אזרחיה. האחריות לכל אלה היא גם שלו—האזרח— אם יגלה מעורבות ואכפתיות בהגשמת מטרותיה הטובות של הפוליס שבה הוא חי, ויבין את חשיבות השתתפותו, יוכל לתרום לרווחתו ולרווחת החברה. אך אם יבחר באדישות, סיכוייו ליהנות מחיים טובים, אפילו בביתו פנימה, ילכו ויתמעטו.
כאשר הפוליס בוחרת בדרכים אלימות נגד שכניה, מקיימת משטר רודני ובלתי דמוקרטי, והאזרח אינו מעורב בניסיון לתקן ולהשפיע על קיומה הבלתי מוסרי, אלא אדיש לדרכה – קיים גם חשש ממשי כי דרכים עקלקלות אלה יגיעו לבסוף אל סף ביתו .
הצורך במעורבות פוליטית, בגיוס ובהשפעה על מספר רב של אנשים בפוליס שבה אתה חי, נובע מאכפתיות וממעורבותך. מדאגתך לכך שהפוליס תגשים ערכים של צדק, מוסר ושלטון תקין—בתוך המדינה וביחסיה עם המדינות הסובבות אותה.
ורק כדי להזכיר נשכחות—טענו בצדק נגד אזרחי גרמניה בתקופת השלטון הנאצי, אשר היו אדישים לפשעי המשטר ושתקו לנוכח מעשיו, מבלי להתמרד. אמנם איננו נמצאים שם, אך עדיין אין מקום לאדישות ולחוסר מעורבות במעשיה של ממשלתנו כלפי העמים סביבנו, כמו גם באופיו של השלטון עצמו, שבתחומים רבים פועל באופן בלתי מוסרי בעליל.
תמיד אני נזכר במשפטו של סארטר: " "גם מי שאינו נלחם לשנות את המציאות סביבו ורק יושב בביתו (במקרה שלנו—במדינתנו), גם הוא אחראי לאותה מציאות סביבו.".