על ספרה של רחל אבן – "אוטופילוסופיה של ויטגנשטיין" (הוצאת רסלינג)

המחברת, רחל אבן, מציגה בספרה שיטת ניתוח חדשה להגות פילוסופית שהיא מכנה "אוטופילוסופיה": ניתוח המשלב בין הביוגרפיה של פילוסוף לבין יצירתו הפילוסופית. כלומר הביוגרפיה והאישיות של הפילוסוף הופכת לכלי לניתוח והבנה של מקורות ההגות שלו ותוכנה.  

מתוך כך עולה השאלה האם שיטת ניתוח זו אכן רלוונטית, והאם ניתן להחשיבה כמשמעותית להבנת הפילוסופיה של הוגים שונים?

ויטגנשטיין, בהגותו המוקדמת המובאת ב"טרקטטוס", טוען כי מה שיש לו משמעות אינו יכול להיות לא לוגי. לעומת זאת, בהגותו המאוחרת, הוא גורס כי המשמעות נקבעת לפי ההקשר.

כעת, ניתן לשאול: מהו הרקע הפסיכולוגי והביוגרפי שהשפיע על עיצוב הבחנותיו הפילוסופיות בתקופות שונות? מה גרם לשינוי המהותי בהן? ומהי תרומתו של ניתוח פסיכולוגי מסוג זה להבנת משנתו הפילוסופית?

להבהרת הרעיון, נדמיין תרחיש מעולם אחר: חוקר ידוע בתחום איכות הסביבה כותב ספר על ההתחממות הגלובלית ועל התהליכים שגורמים לה, כמו פליטה מסיבית של גזי חממה הנגרמת מתהליכי תיעוש אנושיים. החוקר סוקר את הנזקים שנגרמו, ושצפויים להיגרם אם לא יינקטו צעדים לבלימת פליטת גזי החממה.

אם נבחן את דבריו לאור הביוגרפיה ותכונותיו הפסיכולוגיות של הכותב, האם הדבר יוסיף להבנת תוכן הספר? או שמא ניתוח כזה זניח לגמרי, ויש להתמקד בעובדות ובטענות שמציג הספר תוך שימוש בכלים מעולמות איכות הסביבה?

ברור כי ישנם תחומים שבהם ניתוח ביוגרפי ופסיכולוגי רלוונטי יותר, כגון חקר דמויות של מנהיגים היסטוריים וחברתיים. במקרה זה, ניתוח תכונותיהם האישיות והשפעתן על מעשיהם עשוי לשפוך אור על המהלכים ההיסטוריים שיצרו, על התנהלותם האישית ועל ההשקפות בהם אחזו.

עם זאת, יש להבחין בין תחומים שבהם ניתוח כזה מעניק משמעות נוספת לבין כאלה שבהם הוא עשוי להיות שולי או בלתי רלוונטי.

בפילוסופיה, עולה גם השאלה אם ניתן ליישב חילוקי דעות בין אסכולות שונות; ריאליסטיות, אידיאליסטיות, מרקסיסטיות או במקרה של ויטגנשטיין פילוסופיה של השפה על בסיס ביוגרפיות ותכונות אופי של הפילוסופים עצמם? או שמא, תכונות אלו אינן תורמות להבנת המחלוקות?

אני חושב ששיטת הניתוח של "אוטופילוסופיה" אינה בעלת משמעות מהותית להבנת חשיבה פילוסופית. כמובן שכל פילוסוף מושפע במידה מסוימת מתקופתו ומהביוגרפיה האישית שלו ומאישיותו, אך אלו אינם המרכיבים המרכזיים שיש באמצעותם לנתח את הגותו. כלומר שיטת הניתוח של ה"אוטופילוסופיה" מסיטה את הדיון להיבטים פסיכולוגים-אישיים של ההוגה הנדון, במקום להתמקד בעיקר שהוא ניתוח והבנה מעמיקה של הרעיונות הפילוסופים של אותו הוגה.